מרפאת עיניים
- א' - ה' 19:00 - 9:00
- ו' - 14:00 - 9:00
- דיזנגוף 332, תל אביב יפו
קטרקט הינה מחלה נפוצה שפוגעת באיכות הראייה. למעשה, הקטרקט הוא אחד הגורמים העיקריים לירידה בראייה במדינות המפותחות, והסיבה מספר אחת לעיוורון במדינות מתפתחות. בעמוד זה תוכלו לקרוא מהם הגורמים למחלה, באילו מקרים חשוב להגיע מיידית לרופא עיניים מיומן, כיצד מתבצע האבחון? ואיך ניתן לתקן את נזקי הקטרקט.
קטרקט – ובעברית יָרוֹד – הוא מצב שבו העדשה של העין מאבדת משקיפותה והופכת לעכורה. השקיפות של העדשה היא מרכיב הכרחי בראייה תקינה, ועל כן ישנה חשיבות רבה לאבחון מוקדם ולטיפול נכון במחלה – ללא טיפול רמת העכירות תגדל, היכולת של קרני האור לעבור ללא הפרעה תפחת, והראייה תיפגע יותר ויותר.
בדרך כלל אצל חולי קטרקט מידת העכירות בשתי העיניים אינה זהה, וישנם גם מצבים שבהם רק עדשה אחת מתקשה למלא את תפקידה – שבירת קרני האור שמגיעות אל העין (ביחד עם הקרנית) ותרומה משמעותית למיקוד הראייה.
המכשיר שמשמש רופאי עיניים לצורך אבחון קטרקט נקרא אופטלמוסקופ. מכשיר זה מקרין אל העין אור בהיר, כך שהרופא יכול להבחין במתרחש בתוכה ובפרט לזהות את מצבה של העדשה, ועד כמה היא עכורה.
צרו איתנו קשר – השאירו פרטים, ונחזור אליכם בהקדם!
הגורם העיקרי לקטרקט הוא הגיל. כדי להבין מהם השינויים שמתרחשים אצלנו ככל שהשנים חולפות, כדאי קודם כל ללמוד מעט על המבנה של העדשה: העדשה ממוקמת בגלגל העין מאחורי הקשתית והאישון (מעליהם נמצאת הקרנית, והחלק החיצוני ביותר הוא לובן העין). קוטרה של שכבה זו הוא כ-8 מ"מ והעובי הוא כ-2.7 מ"מ.
היכולת של העדשה לשנות את קמירותה כהרף עין, הוא זה שמאפשר לנו למקד את הראייה למרחקים שונים. המנגנון החיוני הנ"ל מבוסס על שרירים שנקראים השרירים הריסניים ועל רצועות דקיקות וחזקות בשם זונולות שמקיפות את שולי העדשה.
כשאדם מביט בעצם שנמצא קרוב אליו, השרירים הנ"ל מתכווצים ומפעילים פחות לחץ על הזונולות – והעדשה הופכת לכדורית יותר. בזמן התבוננות באובייקט רחוק, השרירים הריסניים הופכים רפויים וצורתה של העדשה תהיה יחסית פחוסה.
בסביבות גיל 40-50 העדשה מתחילה להפוך לקשיחה יותר, וכתוצאה מכך פוחתת היכולת שלה להתכדר (ולכן נדרשים משקפי קריאה, שכן ישנו קושי למקד את הראייה לקרוב). שינוי נוסף הוא בהרכב החלבונים בעדשה, וזהו גם המקור לעכירות שנוצרת בעדשה ולקטרקט.
אצל בני ובנות ה-65 ומעלה שכיחות המחלה היא 30%. אחרי גיל 75 ניתן לזהות עכירות של ממש אצל 7 מכל 10 בני אדם. בזכות התפוצה הרחבה של הקטרקט פותחו טיפולים יעילים מאוד – פירוט בהמשך.
קטרקט הוא כאמור מצב שבו העדשה הופכת בהדרגה משקופה לעכורה. כל עוד העכירות קלה יחסית, המחלה בדרך כלל אינה מורגשת, אולם ככל שהמצב מחמיר מופיעים עוד ועוד סימפטומים.
התסמינים הבולטים הם ראייה מטושטשת, קושי ניכר לראות בלילה, קושי לקרוא ולצפות בטלוויזיה, עלייה במספר של המשקפיים, כפל ראייה באחת העיניים (סימפטום יחסית נדיר), קושי רב לראות בתנאי תאורה מסוימים (אור מאוד בהיר או לחילופין מעומעם), כתמי צבע, צבעים דהויים ושינויים ברפרקציה.
כאמור בחלק מהמקרים יש הבדלים בין שתי העיניים. בכל מקרה הסימפטומים הנ"ל מאפיינים עוד מחלות עיניים, ועלולים להופיע גם במצבים אחרים, כך שנדרשת בדיקה מקצועית של רופא מיומן.
המכשיר שמשמש רופאי עיניים לצורך אבחון קטרקט נקרא אופטלמוסקופ. מכשיר זה מקרין אל העין אור בהיר, כך שהרופא יכול להבחין במתרחש בתוכה ובפרט לזהות את מצבה של העדשה, ועד כמה היא עכורה.
בדיקה באמצעות אופטלמוסקופ מחייבת הרחבת אישונים. לשם כך מטפטף הרופא טיפות ייעודיות. טיפול אלה לא גורמות לכאב, ובכל מקרה השפעתן מתפוגגת תוך מספר שעות – אולם בפרק זמן זה ישנה אי נוחות מסוימת והראייה מטושטשת. בהתאם מומלץ להגיע לבדיקה עם מלווה שיסייע לכם לחזור הביתה ללא קושי.
האבחון מאפשר גם לזהות את סוג הקטרקט:
א. קטרקט גרעיני (Nuclear) – זהו סוג הקטרקט השכיח ביותר, שבו העכירות של העדשה בעין הולכת ומתגברת עם השנים.
ב. קטרקט קורטיקלי (Cortical) – גם סוג זה של קטרקט מחמיר עם הגיל. הפגיעה היא בעיקר בחלק ההיקפי של העדשה, והיא באה לידי ביטוי בלילה עקב הרחבתם של האישונים בחשיכה.
ג. קטרקט סאב קפסולרי (SubCapsular) – במקרים אלה התסמין הבעייתי ביותר הוא סנוור משמעותי במהלך שעות האור. המקור לקטרקט מסוג זה הוא נדידה של תאים אל הקפסולה האחורית.
ד. קטרקט בשל (Mature) – קטרקט בשל מחייב ניתוח מידי. העדשה הופכת לבנה ולפעמים גם מקומטת, ועוד סימפטום אפשרי הוא דלקות בעיניים עקב התנזלות העדשה.
ה. קטרקט מולד – פירוט בהמשך.
1. גרעיני - הסוג השכיח ביותר, העכירות מתגברת עם השנים. 2. קורטיקלי - הפגיעה היא בחלק ההיקפי של העדשה. 3. סאב קפסולרי - ישנו סנוור משמעותי ביותר בשעות היום. 4. בשל - מחייב ניתוח מיידי, העדשה הופכת ללבנה ולפעמים מקומטת. 5. קטרקט מולד.
הגורם העיקרי לקטרקט הוא תהליכים טבעיים שמתרחשים בעין ומשפיעים על העדשה, כך שלא ניתן למנוע לחלוטין את היווצרותה של המחלה.
יחד עם זאת, אפשר – וכדאי, כמובן – להפחית את הסיכון להתעכרות העדשה, וזאת באמצעות נטרול הגורמים הנוספים שמשפיעים על העין. בפרט חשוב לא לעשן, להגן על העיניים מפני השמש (משקפי שמש, כובע בעל שוליים רחבים), להקפיד על כמות נאותה של פירות וירקות בתפריט ולשמור על רמה מאוזנת של סוכר בדם.
המלצה נוספת היא בדיקות עיניים אצל רופא מנוסה בתדירות של פעם בשנתיים או אפילו פעם בשנה. בדרך זו ניתן לאבחן בשלב מוקדם לא רק קטרקט אלא התפתחות של כל בעיה שפוגעת בראייה ועלולה להחמיר ללא טיפול מתאים (גלאוקומה, ניוון של הרשתית, ועוד).
צרו איתנו קשר – השאירו פרטים, ונחזור אליכם בהקדם!
הטיפול היחיד בקטרקט הוא ניתוח. הבשורות הטובות הן שמדובר בהליך שנחשב בימינו לפשוט יחסית, אחוזי ההצלחה שלו גבוהים מאוד, והוא כבר שיפר את הראייה אצל מיליוני בני אדם ברחבי העולם (בארץ נערכים קרוב לאלף ניתוחי קטרקט מדי שבוע).
הפעולה המתבצעת בניתוח היא – החלפת העדשה הקיימת שכבר הפכה לעכורה בעדשה מלאכותית. מי שפיתח את הרעיון היה אופתלמולוג בריטי בשם סר הארולד רידלי, כבר באמצע המאה הקודמת, ומאז כמובן השתכלל ההליך פלאים.
ניתוח קטרקט אורך כ-20 דקות, וברוב רובם של המקרים מתבצע תחת הרדמה מקומית. אם ישנו צורך לנתח את שתי העיניים יבוצעו שני ניתוחים נפרדים בהפרש של מספר שבועות זה מזה – תחילה בעין שבה הקטרקט חמור יותר, ולאחר שהיא מחלימה באופן מלא, תוחלף גם העדשה השנייה.
לקראת ניתוח קטרקט נדרשות בדיקות רפואיות שונות, הן כלליות, והן כאלה שמתמקדות בעיניים. בפרט יש צורך באבחון מקיף של רופא עיניים בכדי לשלול קיומן של מחלות עיניים אחרות (על-מנת להגיע לרמת ודאות מרבית לגבי קיומו של הקטרקט). כמו כן תתבצע בדיקת רפרקציה שמודדת את כוח השבירה של קרני האור בעין, בדיקת קרטומטריה שמודדת את מידת הקמירות של הקרנית, ומדידה של אורך גלגל העין – מידע זה נדרש על-מנת לקבוע מה יהיה כוחה האופטי של אותה עדשה מלאכותית שמושתלת בניתוח. בחלק מהמקרים יתבצעו גם צילום OCT, ומיפוי קרנית (פירוט בהמשך).
רופא המשפחה מחווה דעה לגבי היכולת של המטופל או המטופלת לעבור ניתוח בהצלחה. הפרעות בקרישת הדם, שימוש קבוע בתרופות כגון קומדין או אספירין שהן נוגדות קרישה במהותן, רגישות לפולידין (שמשמש לחיטוי העין לפני הניתוח) ולחומרי ההרדמה, ויתר לחץ דם, מחייבים התייחסות ספציפית ומציאת פתרונות מתאימים.
כשעה עד שעתיים לפני הניתוח עצמו, מוזלפות אל העין המנותחת טיפות להרחבת אישונים. כמו כן מתבצעת ההרדמה המקומית של העין – באמצעות טיפות או זריקה.
ישנן 3 שיטות נפוצות לביצוע ניתוח קטרקט: פאקואמולסיפיקציה, ניתוח בלייזר, ומינינוק.
פאקואמולסיפיקציה – ניתוח שמבוסס על מכשיר ייעודי שמפרק את הגרעין של העדשה בעזרת גלי קול. בזכות פעולת הפירוק ניתן לשאוב את כל חלקי העדשה החוצה מהעין דרך חתך זעיר מאוד, כך שגם לא נדרשים תפרים. השלב האחרון הוא כמובן הכנסתה של העדשה המלאכותית. משך הניתוח הוא בין רבע שעה לחצי שעה.
ניתוח בלייזר – הלייזר משמש לצורך חיתוכו הראשוני של הקטרקט. המשך ההליך דומה לניתוח פאקואמולסיפיקציה. היתרון העיקרי הוא שהלייזר מבטיח חיתוך מדויק במיוחד של הפתח שדרכו תישאב העדשה העכורה, אם כי ישנם מחקרים שמראים רמת דיוק גבוהה לא פחות ואף יותר בשיטה הקודמת, ובפרט אם המנתח הוא איש מקצוע מיומן. כך או כך גם בעזרת הלייזר ההליך נמשך בין 15 ל-30 דקות.
מינינוק – ניתוח קטרקט שמתאים למקרים שבהם המחלה מתקדמת, ולכן שיטת הפאקואמולסיפיקציה אינה ישימה. בשיטה זו גרעין העדשה מוצא בשלמותו ולאחר מכן נשאבת הרקמה שהייתה סביב הגרעין. ניתוחי מינינוק מחייבים חתך ארוך יחסית של 4-5 מ"מ, ובדרך כלל יהיה צורך בתפרים כדי לסגור אותו.
השלב האחרון בכל ניתוח קטרקט, הוא הכנסתה של העדשה המלאכותית. האפשרויות הן:
בעדשה המלאכותית לא מתפתחת עכירות, כך שאין שום סיכוי לחזרתו של הקטרקט לאחר ניתוח מוצלח.
יחד עם זאת, ישנה תופעה שנקראת קטרקט משני, והיא מתרחשת אצל 15-25% מהמנותחים.
במקרים אלה נוצרת עכירות בקרום שמצפה את העדשה ואשר נקרא הקופסית האחורית.
הסיבה לכך היא קיומם של תאים מהעדשה המקורית שנשארו דבוקים לדופן הקרום, וכעבור מספר חודשים או אפילו שנים מנסים לגדול בכדי למלא את החלל של הקופסית.
הדרך לטפל במצב זה, שנקרא PCO (ראשי תיבות של Posterior Capsular Opacification), היא בעזרת לייזר.
זהו טיפול קצר מאוד שנקרא קפסולוטומיה (או פשוט הסרת קטרקט משני), הוא נמשך דקות בודדות (5-10), מתבצע תחת הרדמה מקומית, לא כרוך באשפוז ואינו מכאיב.
ייתכן טשטוש מסוים בראייה בעקבות פעולת הלייזר למשך מספר שעות.
במרבית המקרים המנותחים משוחררים לביתם כשעה לאחר הניתוח. בימים הראשונים ייתכנו תופעות לוואי שונות ובהן בצקת בקרנית ועלייה בלחץ התוך עיני. הן גורמות לטשטוש בראייה אבל חולפות מעצמן.
למחרת הניתוח תתבצע ביקורת ראשונה, כעבור שבוע שוב שבים המנותחים אל הרופא שניתח אותם, וביקורת שלישית נערכת כעבור חודש – כך שכל בעיה חריגה תזוהה מיד ותטופל בהתאם.
סיבוכים אפשריים – ונדירים הם, בצקת בקרנית שאינה חולפת, זיהום בעין (אנדופתלמיטיס), היפרדות רשתית, וכוויה בקרנית או פגיעה במעטפת האחורית של העדשה תוך כדי הניתוח.
קטרקט אמנם מזוהה עם חולים מבוגרים, אבל כאמור ישנו גם יָרוֹד מולד. שכיחות המחלה אצל היילודים היא 3 ל-10,000, ובין הסיבות לה: חשיפה למזהמים ברחם, רקע תורשתי או טראומה לעין (למשל תוך כדי בדיקת מי שפיר). בדרך כלל קיימים מומים נוספים.
חשוב מאוד לאבחן קטרקט מולד תוך זמן קצר. הסימפטום הבולט ביותר הוא רפלקס לבן במקום שחור מהאישון. בדיקה מקצועית של רופא עיניים בעל ניסיון בקטרקט אצל תינוקות וילדים, מאפשרת להבין האם אכן מדובר במחלה זו, עד כמה היא חמורה והאם היא מפריעה לראייה.
אם ישנה פגיעה בראייה, נדרש ניתוח בהקדם האפשרי ולאחר מכן שימוש במשקפיים או בעדשות. במקרים שבהם הקטרקט היה רק בעין אחת, ישנו סיכון להתפתחות עין עצלה ועל כן תינתן תשומת לב גם למניעת היווצרות בעיה זו.
אצל ילדים חשוב מאוד המעקב אחרי מצב הקטרקט – כך שאם הוא יחמיר, יבוצע ניתוח שימנע קשיים בראייה וסבל מיותר.
לא ניתן למנוע לחלוטין היווצרות קטרקט, אבל אפשר להפחית את הסיכון לכך.
בדיקות תקופתיות בתדירות המומלצת מסייעות לזהות התעכרות של העדשה בשלב מוקדם וכך לטפל בבעיה מיד כשנדרשת התערבות.
הטיפול במחלת עיניים נפוצה זו הוא ניתוח – שנמשך זמן קצר מאוד ומאפשר חזרה מידית לשגרה כמעט מלאה – וחובה להפקיד אותו בידיים מקצועיות במיוחד של רופא עיניים מומחה לניתוחי קטרקט.
תוכלו לבצע אצלנו אבחון מקצועי ומדויק עם רופאי עיניים בעלי ניסיון מהמובילים בישראל בטיפול בקטרקט אצל תינוקות ילדים ומבוגרים.
צרו איתנו קשר – השאירו פרטים, ונחזור אליכם בהקדם!